<h1>תשובת הר"ש משאנץ לרמ"ה באגרתו השני'</h1>
<h2>דף צ.</h2>
ותמהני על הרב ר' אהרן שלקיים דברי הרב כתב כמה תמיהות. דכתב ואיך יעלה על לב איש שנתן ה' חכמה בלבו לקחת דברי האגדה כפשטם והפסוקים כצורתם והנה אמרו רבותינו העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה ובמקום אחר אמרו עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מלויתן לעולם הבא שנאמר יכרו עליו חברים. ואנטונינוס שאל לרבינו הקדוש אם יאכילהו מלויתן לעולם הבא והשיב לו הן ואמר לו אנטונינוס מגדי הפסח אין אתה יכול להאכילני בעולם הזה ואיך תאכילני מלויתן לעולם הבא. ועוד אמרו חכמים עתידי צדיקי דאכלי בפתורא דארבע רגלי לעלמא דאתי. ועוד אמרו חכמים עתיד הקב"ה להוציא נחל מבית קדשי הקדשים ועליו כל מיני מגדים. מכל אלו הדברים נראה לדעת רבותינו שהעולם הבא יש בו אכילה ושתיה. אם כן דבריהם סותרים זה את זה. עד כאן לשונו. והך מילתא דעתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן איתא בפרק המוכר את הספינה (ב"ב ע"ה ע"א) ואין כתוב שם בשום ספר לעלמא דאתי. וההיא נמי דפתורא דארבע רגלי היא במסכת תעניות בפרק סדר תעניות האלו בסופו (כ"ה ע"א) רבי חנינא בן דוסא דחזא בחלמא דכולי עלמא קא אכלי אפתורא דתלת כרעי ואיהו על דתרין כרעי, ואין כתוב בשום ספר לעלמא דאתי. ולימות המשיח איירי שיש אכילה לצדיקים שיחיו כדפרישית בתחלת דברי והבאתי ראיה מאהרן הכהן כדאיתא בריש חלק. אבל ההיא דאנטונינוס בסוף פ' חלק בירושלמי (ה"ה) כתוב שם בודאי לעלמא דאתי, דאמר ליה מן אימר פסחא לית את יכיל(ני) למיכל[ני] מן לויתן לעלמא דאתי את מיכל לי. והא ודאי דסעודת לויתן אינה לעולם הבא לבתר דחרוב חד אלפא או תרין אלפין למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה בפרק חלק (צ"ז ע"ב) דהא אמר רבי יוחנן בפרק המוכר את הספינה שהקב"ה עושה מבשרו של לויתן סעודה לצדיקים והשאר מחלקים אותו ועושים בו סחורה שנאמר יחצוהו בין כנענים ואין כנענים אלא תגרים ולאחר שיחלק מעורו של לויתן לצדיקים פורס את השאר על חומות ירושלם וזיוו הולך מסוף העולם ועד סופו שנא' והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך. מכל הני משמע שהסעודה לימות המשיח. ועוד מדאמרינן התם (ב"ב ע"ד ע"ב) אימתי בהמות בהררי אלף בוטחות בזמן שמגיח ירדן על פיהו של לויתן, ש"מ דלעלמא דאתי דירושלמי לאו דוקא. דיש מקומות דקורא ימות המשיח עלמא דאתי לפי שיעשה לנו העולם חדש להנצל משעבוד מלכויות ולקבל שילום שכר. ובתלמוד שלנו נמי אשכחן התם (ע"ג ע"ב) באווזי דרבה בר בר חנה דקאמר אית לי בגוויכו לעלמא דאתי. ועוד התם (ע"ד ע"ב) קרטיליתא דדביתהו דר' חנינא בן דוסא דעתידא דשדיא בה תכלתא לעלמא דאתי. ובריש פרק בתרא דמסכת ע"ז (ס"ה ע"א) גבי בר שישך דהוה יתיב עד צואריה בוירדי ואמר ליה לרבא אית לכו כי האי לעלמא דאתי ואמר ליה דידן עדיפא טפי מהאי אמר ליה מאי היא אמר ליה אתון איכא עלייכו אימתא דמלכא אנן לית לן אימתא דמלכותא ואמר רב פפא איבעי ליה למימר מהאי קרא בנות מלכים ביקרותיך. ואיך יעלה על לב איש לומר שלא נקח דברי הגדה כפשטן. אם כן בפרק המוכר את הספינה (ע"ה ע"א) שדרש רבי יוחנן עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות של שלשים על שלשים ומעמידן בשערי ירושלם ולא האמין אותו תלמיד ולגלג עליו, למה לגלג. שמא מרגליות דאמר רבי יוחנן גוזמא כמו השקו את התמיד בכוס של זהב במסכת תמיד (ל' ע"א). ועוד בפרק שני דמסכת תמיד (כ"ט ע"א) ובפרק גיד הנשה (חולין צ' ע"ב) אמר רבי שמואל [נ"א יצחק] בר נחמני בשלשה מקומות דברו חכמים לשון הבאי. מה שייך למנות שלשה מקומות אי אמרת דאיכא טובא. אלא ודאי על דברי חכמים אין להוסיף וממנו אין לגרוע, כל דבריהם כדרבונות וכמסמרות נטועים. וצורנו יאיר עינינו בתורתו לפקוח עינים עורות במצותיו הברות מאירות עינים. ושלום שמשון ב"ר אברהם ז"ל.
אחרי כתבי כל אלה מצאתי סעד לדברי בתשובות רבינו סעדיה ז"ל ובקשתי פני אחד מחבירי להעתיק לשונו. שאלה השישית [מעשר השאלות שבספר האמונות סוף מאמר ז') היא כשיעמדו המתים יאכלו וישתו ויארסו נשים. נשיב ונאמר כן. וראיה לדבר בן השונמית (מ"ב ד') ובן הצרפית (מ"א י"ז) אשר חיו אחרי מותם, ואכלו ושתו ונשאו נשים. ולמדנו מענין נבואת יחזקאל (ל"ז) היתה עלי יד ה' וכל הענין אשר מתו בגלות אי אפשר שיחיו בזה העולם כאשר חיו מתי בקעת דורא במספר ימי חיי בן השונמית ובן הצרפית, אבל לעתיד לבא מתי הישועה כשיחיו יחיו לעדי עד. ואם ישאל השואל ויאמר כיון שיחיו המתים ויבקשו לארס ולקדש הידע כל איש לאשתו אש(י)ר החיה ה' אותה, נאמר לו תשובת זו השאלה כתשובת שאלת מי ששאל (נדה ע' ע"ב) כיון שיחיו המתים יהיו צריכים מי נדה אם לאו, ותשובת שתי השאלות אחת היא, וכן אמרו במקום שמשה רבינו ע"ה עומד אין לנו רשות שנורה הלכה לפניו [תשובת שאלה זאת כפי תינוקות ששאלו אנשי אלסכנדריא, אמר ר' יהושע שלשה דברי בורות ושלשה דברי חכמ'] ובלי ספק כי משה רבינו ע"ה ושאר הנביאים יחיו בימות המשיח והן יורו לנו האסור והמותר והם ישיבו על אלו השאלות. וכבר התנצלנו מן הספק הזה. שאלה השביעית (מהשאלות הנ"ל) איך יאכלו לעולם הבא ואיך יכנסו לתוכו. נשיב ונאמר ראוי לנו שנדע כי העומדים בתחיית המתים הם דומים לשאר הברואים במנהגם ושבתם וקימתם צריכים הם למקום וזמן כשאר בני אדם ולפיכך יחדש להם צורם מקום אחד והוא העולם הבא ויכנסו בתוכו בלא יגיעה ועמל אלא בנחת גדול כמי שיצא מארמון אחד ויכנס לארמון שני ומעת אשר יכנסו יכולת השי"ת שומרת אותם. ואם איש יאמר כיון שטבעם ומנהגם כשאר בני אדם אוכלים ושותים איך יוכלו לחיות במקום שאין לחם ואין מים, נשיב ונאמר יחיו בלא אכילה ושתיה כאשר חיה מרע"ה ארבעים יום וארבעים לילה והיה טבעו ומנהגו כשאר כל אדם. ע"כ בתשובות רבנו סעדיה גאון ז"ל. אלי הנא אנתהי ג'ואב אלרב [עד כאן תשובת הרב] רבנו שמשון זללה"ה.
